חשיבות האימון השיקומי לנכים 

כפי שכולנו יודעים היום לאימון הגופני חשיבות מרובה בחיינו, הוא תורם לחיזוק המערכת החיסונית, מחזק את העצמות, השרירים, מגמיש את הגידים, מחזק את שרירי הליבה וגורם לתחושה כללית טובה. האימון הגופני גם מעניק לנו סוג של תעודת ביטוח לגילאים מתקדמים יותר, כלומר, כשנגיע אליהם נהיה חזקים ובריאים יותר ונפחית את הסיכון ללקות במחלות שמאפיינות את הגיל השלישי ואם כבר איתרע מזלנו ונפלנו בבית או בחוץ, אזי שההתאוששות תהיה מהירה יותר מן הממוצע. המלצת המומחים היא להתאמן בין 3 ל 4 פעמים בשבוע תוך שילוב אימוני אירובי וכוח בצורה מתונה, דבר שישמור עלינו ועל בריאותנו. 

אך מה אומרים המומחים לגבי אימון גופני לנכים? האם גם להם מותר להתאמן בצורה עצימה או שהם צריכים לשמר על הקיים באימון בעצימות נמוכה? האם הם בכלל אמורים לנוח בגלל המגבלה התנועתית? מה היתרונות, אם בכלל, לאימון לאוכלוסיה מיוחדת שכזאת?

ובכן, האימון הגופני לנכים הוא בעל חשיבות מכרעת ולעיתים אף מצילת חיים (!) לאוכלוסיה זו. לאנשים עם מוגבלות פיזית היושבים רוב הזמן בכיסא גלגלים נגרמים קיצורים של גידים, דלדול של השרירים ואיבוד סידן בעצמות מה שגורם לעצם להיות שבירה יותר.
אמנם תנועה מועטה של איברים טובה אבל אם אפשר אז רצוי להפעיל כמה שיותר את האיברים, בין אם זה לבד ובין אם זה בעזרתו של מאמן כושר או פיזיותרפיסט. כמובן שכל אימון מתחיל לאחר אבחון בו המטפל בודק את יכולות הנבדק ובונה לו תכנית אימונים בהתאם. ככלל, כל שינוי בתכנית האימון חייב להיות מדורג ורק כשהמטפל החליט שהגיעה העת להעלות את העומס. רצוי לגרות את השרירים כמה שיותר ולהוציא מהם את מלוא הפוטנציאל, נעשה זאת במגוון תרגילים שמשלבים, כוח, גמישות, אירובי ואימון שרירי הליבה. אל לנו להסתפק רק בלשמר (תלוי בחומרת הפציעה, ככל שמצבו של המטופל קשה, לא בהכרה או לא מודע לעצמו ולסביבתו, אזי שחובה לשמר לפחות את מה שיש). 

כעיקרון, ככל שנכוון גבוה יותר בגישה הטיפולית נשיג גם התקדמות מסוימת וגם שימור הקיים. יתרה מכך, הפעילות הגופנית עלולה להציל את חייו של מי שיושב בכיסא גלגלים רוב שעות היממה. ישיבה ממושכת עלולה לגרום להתפתחותם של פצעי לחץ, לרוב באיזור הישבן, הגב התחתון, חלקו האחורי של הראש ומשני צידי הירכיים. אילו פצעים פתוחים שעלולים להזדהם ממגע עם האוויר והחיידקים שהוא נושא, הם נכנסים למחזור הדם ועלולים לגרום לזיהום ולסיכון חיי האדם. במידה ונפעיל את האיברים הללו ואף נעסה אותם אזי שנוכל למנוע את פצעי הלחץ.

לסיכום, הפעילות הגופנית חשובה לאין שיעור לאוכלוסיה המיוחדת. כאמור, לעיתים אף יותר מהאוכלוסייה הכללית, גם כאן רצוי להתאמן 3-4 פעמים בשבוע ואם לא מתאפשר אז לא לרדת מפעמיים בשבוע. מומלץ לשלב כמה שיותר תרגילים שיכסו את כל האלמנטים של הכושר הגופני: אירובי, אנאירובי (כוח), גמישות וחיזוק שרירי הליבה. רצוי לשלב סוגים נוספים של ספורט: שחייה, יוגה וכדומה. 

המשיכו להתאמן והמשיכו לחייך!